<h1>שיטה לא נודע למי — ביצה</h1>
<h2>דף כז.</h2>
[ביצה ח' ע"ב] אמ' (ראבא) [רבה] שחט ציפור מערב יום טוב אין (מכוין) [מכסין] אותו ביום טוב, גלגל עיסה מערב יום טוב מפריש ממנה חלה ביום טוב, (אמר רבא) [אבוה דשמואל אמר] אפילו גלגל עיסה מערב יום טוב [אין] מפריש ממנה חלה ביום טוב לימא פליגא דשמואל (אבוה) [א]דאבוה דאמ' [שמואל חלת] (תרומת) חוצה לארץ (מקדש) [אוכל] והולך ואחר כך מפריש, אמ' רבא מי לא [מודה] שמו' שאם קרא [עליה] שם שאסורה לזר[ים]. שחט צפור מערב יום טוב אין מכסין את דמו משום דהוה ליה לכסוייה מבעוד יום, ומשום אימנועי משמחת יום טוב ליכא דאי לא מיכסי דם לא איתסר האי צפור באכילה. אבל גלגל עיסה מערב יום טוב מפריש ממנה חלה ביום טוב, ואע"ג דתנן לקמן [ל"ו ע"ב] (אלא) [אלו] הן משום שבות אין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב, והאי נמי כתרומת דגן דמיא, שהרי היה יכול להפרישה מערב יום טוב, אפילו הכי שרינן ליה להפריש חלה דהא מיתסרא (על) העיסה באכילה עד שיפריש ממנה חלה, ואי לא שרית ליה אתי לאימנועי משמחת יום טוב. ואבוה דשמואל אמר, כיון שאם הפרישה אסורה החלה לזרים קא עבר על הא דתנן אין מגביהין תרומות ומעשרות ונראה כמתקן ואסור להפרישה ביום טוב כיון דטביל מאתמל והיה אפשר לו לעשותו מבעוד יום. ואפלו חלת חוצה לארץ דליכא כל כך תיקון שהרי חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש, אפלו הכי אסיר דמיחזי כמתקן כיון שאם הפרישה אסורה לזרים היא, וכל שכן בחלת הארץ שהרי אסורה היא (הכעסה) [העיסה] לגמרי לאכול ממנה אפלו פחות מכזית, עד שיפריש חלתה דאסור משום דמתקן גמור הוא, ומשום דאימנועי משמחת יום טוב לא שרינן כיון שהיה לו להפריש מאתמל, אבל פירי דטבילי האידנא כגון גלגל עיסה ביום טוב לאכלה כיון שאי אפשר לו לגלגל מבעוד יום דכל פיתא בת יומא טבא מפיתא דבתר יומא, וכל צורך אוכל נפש הותר לעשות, אף להפריש חלה, ולהכי נקט לישנא דגלגל דהוא התחלת חיוב חלה, כדאמרינן משיתגלגל בחטים במסכת חלה [פ"ג מ"א]. והלכתא כאבוה דשמואל דגרסינן בפרק משילין [לקמן ל"ז ע"א] ולא מגביהין תרומה ומעשרות ואפלו ליתנם לכהן בו ביום והני מילי דטבילי מאתמל, אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרשינן ויהבינן לכהן.
<h2>דף לד.</h2>
רבתי ז"ל [ביצה כ"ז ע"א] אע"פ דקימא לן דר' יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה בהא קימא לן כר' שמע' דאמרי אמי ורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה הוה סבר דלא למחזי ביומא טבא אתו ואמרו ליה לר' אמי אמ' להו שפיר עבד דלא חזי, איני והא ר' אמי גופיה הוה חאזי, רבי אמי מאתמול הוה חאזי וביומא טבא שיולי הוא דקא משייל היכי הוה עובדא, כי ההוא גברא דאיתי בוכרא לקמיה דרבא אפניא דמעלי יומא טבא בהדי דקא יתיב רבא וחאיף רישיה דלי עיניה וחזייה למומיה, אמ' ליה זיל האידנא ותא למחר, למחר אתא לקמיה, אמ' לי' אימא לי [אי]זי גופיה דעובדא היכי הוה, אמ' ליה הוו (מנהן) [מנחן] שערי אחוריה דהוצא, בהדיה דקא עייל רישיה פרטיה לשפתיה, כלומ' נקרעה שפתו, אמ' ליה ודלמא את גרמת ליה, אמ' ליה לא, מכלל דגרמא אסור, אמ' ליה אין, דתניא כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה בו בידים ומנין שלא יגרום לו על ידי אחרים [דבר אחר] שלא יביא בצק ודבילה ויניח לו לגדי על גבי אזנו כדי שיבוא הכלב ויטלנו תל' לומ' [ויקרא כ"ב] כל מום אמ' מום ואמ' כל מום. פיר' האי גברא כהן הוה מפני שנחשדו כהנים על הבכורות להטיל בהן מום, דתנן [בכורות ל"ה ע"א] כל המומין הראויין לבוא בידי אדם רועי ישראל נאמנים רועי כהנים אין נאמנין, וצריך להביא עדים שמאיליו בא לו, וההוא גברא כהן הוה, ופרטיה לשפתיה קרע הקוץ שפתו והיא שנויה [שם ל"ט ע"א] במומי בכור שפתו שנפגמה שלעולם הוא ניכר אמ' ליה ודלמא את גרמת ליה ומדעת נתתה השעורים שם שנחשדתם על הבכורות מפני טורח הגידול וההוצאה שהוטל עליו, שאין בעליו מיטפל בו אלא שלשה חדשים, ונותנו לכהן והוא מיטפל בו עד שיפול בו מום, אמר מום לאסור (נתינת מום) ממש, ואמ' כל מום, לאיסור הגרמה.
<h2>דף מ.</h2>
[ביצה ל"ה ע"ב] מתניתין משילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת, ומכסין את הפירות בכלים מפני הדלף, וכן כדי יין וכדי שמן, ונותנין כלי תחת הדלף בשבת. גמארא מאן דתני משילין לא משתבש דכת' [דברים כ"ח] כי ישל זיתיך, ומאן דתאני משחילין לא משתבש דתנן השחול והכסול [וכו'], דכולהו לשון השפלה, כי ישל זיתיך אילן זית יפיל את פירותיו ולא יגיעו לבישול, והשחול והכסול מומין בבכור משום שרוע וקלוט, שחול (כל) שנשמטה יריכו, (פסול) [כסול] כל שאחת מירכותיו גבוהה מחברתה, אלמא לשון השפלה, שנשמטה יריכו. ושאחת מירכותיו גבוה, מקום חיבורה בכסלים, והוא בוקא דאטמא, דגבוה למעלה מן הכסלים וקרוב לגג האליה יותר מחבירו. וכך פירושה, מי שיש לו פירות (ו)חטים ושעורים שטוחין על גגו ליבש וראה אורחין או גשמים ממשמשין ובאין התירו לו לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגגו והן נופלין לארץ, דליכא טירחא יתירא, ודוקא ארובה דכל ארובה מלמעלה למטה היא בתקרת הגג, אבל חלון, כגון גג המוקף מחיצה, וחלון בכותל שצריך להגביהן עד החלון ולהשליכן לא טרחינן, והכי אמרי בגמרא ביום טוב התירו, הואיל והותר בו אוכל נפש לבשל לאורחין, כמו כן התירו לו לתקן להם מקום לישב בו, אבל לא בשבת דהוא חמור.
